במאמר, "The Strip Dance" מאת מרגרט אטווד, היא דנה ברעיון שריקודי חשפנות הוא סוג של אמנות ואינו רק דבר מיני. ניתן לראות את הרקדן כפרפורמר המשתמש בגופו כדי לבטא את עצמו. בדרך זו, זה כמו כל צורת ריקוד אחרת כמו בלט או ג'אז.

מרגרט אטווד טוענת כי ריקוד חשפנות אינו רק סקס ועירום אלא ניתן לראות בו צורת אמנות. סוג זה של ריקוד קיים כבר מאות שנים והתפתח למשהו יותר מסתם הפשטת בגדים בפני אחרים. כעת מדובר במופע שבו רקדנים משתמשים בגופם כדי לבטא את עצמם בדרכים שונות כמו באמצעות תנועות ג'אז או בלט.

המונח "ריקוד סטריפ" מתייחס לסוג ריקוד שבו המבצע מסיר בגדים למוזיקה. המונח משמש לעתים קרובות שם נרדף למונח האמריקאי "ריקוד אקזוטי".

ישנם סוגים רבים של ריקודי חשפנות, אך הצורה הנפוצה ביותר מבוססת על טכניקת בלט וביצועים מאומנים קלאסית.

הסטריפ-טייז הפך פופולרי באמריקה במהלך שנות ה-20 וה-30, כאשר נשים שרקדו למען בידור גברים כונו "חשפניות".

סטריפ דאנס הוא סוג של ריקוד שבו המבצע מסיר פריטי לבוש בצורה מפתה וסוגרת מינית.

בחלק זה, נדון בהיסטוריה של ריקודי החשפנות, כיצד הוא התפתח עם הזמן, הסוגים השונים של ריקוד החשפנות והקשר שלו לפמיניזם.

המונח "סטריפטיז" הוטבע לראשונה בתחילת המאה ה-20 על ידי רקדנית אמריקאית בשם מוד ווינצ'סטר. היא הייתה גורמת לקהל שלה לחכות כמה דקות לפני שתסיר את בגדיה.

למרות שמו, חשפנות מהווה רק כ-10% מכלל הריקודים המסווגים כ"סטריפ".

סוגי ריקודי חשפנות:

- לפדאנס

- ריקוד שולחן

- ריקוד מוט דירה דיסקרטית בקרית אתא

ריקוד סטריפ הוא סוג של בידור אירוטי שבו המבצע מסיר בגדים תוך כדי ריקוד, בדרך כלל לובש רק חזייה, תחתונים וחוט ג'י.

מועדון חשפנות או מועדון ג'נטלמן הוא מקום בילוי למבוגרים בו חשפניות מספקות שירותי בידור למבוגרים ללקוחות. ההגדרה המשפטית של "מבוגר" משתנה לפי תחום השיפוט; לחלק מתחומי השיפוט אולי אין בכלל.